סוכנות הזמן- פרק אחת עשרה

אז אי אפשר לדחות את הפרק הזה עוד. אני מצטערת שהתעקבתי, אבל לא חשבתי שבכל כך מעט זמן אגיע לפרסום פרק 11, ואני טיפה מפגרת בכתיבה (אני עכשיו כותבת את פרק 14).
אבל בסדר, הנה הפרק האחת עשרה לפניכם. תיהנו:
(פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי, פרק רביעי, פרק חמישי, פרק שישי, פרק שביעי, פרק שמיני, פרק תשיעי, פרק עשירי)

פרק 11:

"יופי של סחורה, ג'ו" דני מתקדם לעברי, מניח את צלחת הג'לי הריקה שלו על עמדת המגשים ואפשר לשמוע את מייק גונח ממקומו ליד הכיור.

"יהיה בסדר, מייק!" דני צועק אליו ומחייך "בכל אופן, יהיה מעולה היום" הוא מחטט בין השקיות.

"כדאי מאוד שיהיה" אני משיבה. מייק מופיע לידי.

"לא תפסו אותך?"

"שיין היה שם"

"יש לך הרבה מזל" הוא חוזר לכיור.

אני צוחקת ומסתכלת על השעון שלי. השעה רבע לשש. "טוב, אני עולה לחדר" אני אומרת ואז מוסיפה בצעקה "בהצלחה מייק!"

"כן, כן" הוא משיב ואני נכנסת שוב למעלית. כמה פעמים הייתי במעלית היום? כמה קומות עברתי? אני חושקת שיניים בתסכול ולוחצת על כפתור 64. תשע הקומות עוברות אחת-אחת. אני שונאת מעליות.
כשהדלתות סוף-סוף נפתחות אני פונה לחדר שלי. הדלת-חללית נפתחת באוושוש ואני מתמקמת מול המחשב הנייד שלי, מסירה מעליי את כל שכבות המגדים וכותבת את הכתבה ללורל עם התמונות. כעבור כמה דקות היא שולחת לי תשובה.

'מעולה!! טוב, לוסי ואני בקפיטריה מחכות למלאי חדש של ג'לי (היא עוד לא טעמה את זה) בא לך להצטרף?'

'כרגע הייתי שם, לא ראיתי אתכן...'

'כן, בדיוק היינו בחדר מכונות, לוסי קיבלה את המחשב שלה XD'

תמסרי לה שתתחדש :D'

'היא מוסרת תודה. נו... בואי כבר!'

'אני באה, בסדר' אני שולחת לה תמונה של סמיילי נחנק בתוך מעלית, סוגרת את חלון הצ'אט, שולחת יד אל הז'קט הלבן ולובשת אותו. אולי, רוב הסיכויים שזה יקרה, גם לוסי תקבל ז'קט כזה. נו טוב, אנדרו ישמח.

בקפיטריה אני מוצאת בקלות את לוסי ולורל בשולחן הקבוע של הצוות ירוק זית. (כן, יש גוונים לירוק).

"היי" אני אומרת ומתיישבת עם צלחת הג'לי שלי. לוסי מסתכלת על שלה בעווית פנים.

"זה לא רעיל" אני אומרת ובולעת כפית שלמה "זה לפחות מה שאומרים לנו, אבל אף בדיקות במעבדה לא אימתו את זה" אני מוסיפה חיוך וקורצת אל לורל, שאוכלת גם היא את הג'לי שלה.

"זה בטעם מנתה?" לוסי שואלת ומסתכלת על הכפית שלה.

"מה זאת השאלה הזאת? ברור שלא" אני עונה ובוחנת את הלשון שלי.

"נו קדימה, את לא סוכנת עד שאת אוכלת ג'לי ירוק" לורל אומרת ובולעת עוד כפית.

"כמו טקס חניכה?"

"מה?"

אני מקבלת אסמס מליאו 'מה את עושה?'

'עם לורל, מכריחה את לוסי לאכול ג'לי'

'אנחנו יכולים להצטרף? זה יהיה מעניין (אנדי)'

'בואו, אני מתגעגעת'

"אממ... ג'ורג'יה, נכון?" לוסי שואלת אותי.

"ג'ו"

"תגידי, ג'ו, את פריקית?"

"מה?"

"היא שואלת אם את פריקית" אנדרו מתיישב לידי ומלקק את הכפית שלו בלשון ירוקה "היא לא פריקית, או איך שלא קראת לזה, היא רק לא יודעת להתאפר" הוא עונה ללוסי.

ליאו מתיישב בצידי השני "היי יפה"

"היי חתיך" אני עונה ומנשקת אותו.

"נו, לוסי. מה דעתך על הג'לי?" הוא שואל.

"אתם כל כך רציניים בנוגע לזה! הג'לי עד כדי כך חשוב?" היא שואלת אחרי ההלם מהנשיקה הציבורית שלנו ומפילה את הג'לי מהכפית שלה לצלחת.

"אנחנו לא יכולים בלעדיו" משיב אנדרו.

"כמו התמכרות?"

"כן, הו כן" ואז, כאילו זה היה סימן מוסכם, לורל, אנדרו, ליאו ואני מכניסים כפית ג'לי לפה ובולעים.

"נו, קדימה"

"זה לא יהרוג אותך... לתווך קצר" אני אומרת.

"אתם כולכם פריקים."

"לא... סיכמנו שג'ו רק לא יודעת להתאפר"

"סתום" אני מכה אותו בכתף "אני כן יודעת להתאפר"

"כן, כן..." הוא אומר ואז עושה תנועת שפתיים מוגזמת של "היא לא" ללוסי. לורל צוחקת.

"סטינו מהנושא" אני אומרת "לוסי עוד לא טעמה את הג'לי"

"בסדר, בסדר" היא אוספת מעט ג'לי על הכפית שלה, מסתכלת על זה לרגע, ואז בולעת בבת- אחת.

אנחנו מוחאים כפיים וצועקים בעוד היא מנסה לירוק לתוך מפית.

"אתם לא פריקים. אתם מזוכיסטים! זה פשוט דוחה"

"זה מה שאנחנו אוהבים בזה." לורל צוחקת ובולעת עוד ג'לי.

אני מסתכלת בשעון שלי. השעה רבע לשמונה. "טוב, היה כיף, היה נחמד. אבל יש מלא מה לארגן לעוד... שעה"

"ולהתאפר" מוסיף אנדרו.

"סתום" אני מחייכת.

"לא סותם" הוא פורע את השיער שלי. אני מאגרפת אותו בחזרה.

"קדימה ילדים, יש דברים לעשות. בואו נתחיל להזיז את השולחנות" אומר ליאו.

אנחנו מתחילים להזיז את שולחנות הקפיטריה. כמה מתלמדים מסתכלים עלינו, הם בטח קראו את ההזמנות. אני לא יכולה שלא לחשוב 'איזה חמודים' למרות שאני זוכרת שגם אני הייתי בגיל שלהם, וממש ממש לא הרגשתי חמודה באותן שנים.

כשאנחנו מסיימים השעה שמונה ורבע, אנדרו הולך להביא את הדיסקים עם המוזיקה. ליאו מעמיס את בקבוקי הקולה על השולחנות בעוד אני ממלאת קערות בצ'יפס.

אחרי חמש דקות אנדרו חוזר עם הדיסקים ומכניס אותם לתוך מערכת הכריזה של הקפיטריה.

"כפיים לאנדי?" הוא שואל בעוד אחד השירים שלו מתנגן ברקע.

אני מוחאת כפיים "אני עולה להתארגן"

"את כבר יפה" ליאו מרים ומנשק אותי.

"ניסיון יפה. אבל כל האייליינר שלי הרוס"

"את לא צריכה אייליינר"

"אתה כזה קיטשי"

"תמיד"

אני מחייכת.

"אז לכי ותיראי עוד יותר יפה בשבילי, אם זה אפשרי"

"חנפן" אני מנשקת אותו.




אהבתם? פרק שתיים עשרה