היי לכם יקיריי,
מולכם הפרק השישי (פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי, פרק רביעי, פרק חמישי)
קריאה מהנה:
מולכם הפרק השישי (פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי, פרק רביעי, פרק חמישי)
קריאה מהנה:
פרק 6:
"טוב מאוד, ג'ורג'יה" אומר רוברט
כשאני נכנסת הביתה.
"אני לא חוזרת לשם גם מחר, נכון?"
"עשית מספיק, הבנים ייקחו את המצלמות
מחר"
"יופי. בא לי לישון מחר" אני קורסת על
הכיסא במטבח. "איפה הם?"
"מתאמנים... היה להם משעמם בלעדייך"
"אווו" אני מחייכת ולוקחת תפוח ירקרק
מהשולחן, אחר כך קמה והלכת לחדר האימונים. "מה קורה, בנים?" אני מקפיצה
את התפוח ואז נוגסת בו.
"מתאמנים" אומר ליאו ומשגר אגרוף אל
חזהו של אנדרו, שמתחמק.
"כן, את זה אני רואה" אני עונה.
"אז זהו" אומר אנדרו, שמתנשף ומסמן
לליאו על הפסקה.
"מי נגדי?" אני שואלת.
"תני לי לשתות ואני אתפנה אליך" אומר
אנדרו "נראה לי שלחצתי על ליאו טיפה יותר מדי" הוא מחייך אל חברו וזורק
אליו בקבוק מים.
"מה? לא נכון" אומר ליאו ומתקרב אלי,
לוגם מהבקבוק לגימות ארוכות.
"כן נכון"
"לא נכון"
"כן נכון"
"אני הולכת להתלבש, כשאני אחזור אני מצפה
שמישהו מכם, לא חשוב מי, יהיה מוכן לתבוסה"
אני לא שומעת מה הם עונים, כי אני כבר מחוץ לדלת,
עולה במדרגות, מגיעה לחדר שלי ומתלבשת במכנסיים קצרים וגופייה. זהו, אני משליכה את
השמלה החומה והמסריחה שלי איפה שהוא בחדר. בגדים נורמאלים לשבוע לפחות.
"טוב, מי נגדי?" אני שואלת כשאני
נכנסת לחדר.
"אני קודם" אומר אנדרו
"תתכונני"
"אני נולדתי מוכנה" אני מניחה את
בקבוק המים שלי על הכיסא.
"אין לי משהו חכם להגיד..." הוא אומר
ונעמד במרכז החדר.
"אז תשתוק ותילחם" אני אומרת ומכוונת
אליו אגרוף, הוא מתחמק אבל הרגל שלי פוגעת בו בברך.
"אווץ'"
"אכן" אני אומרת.
הוא מכוון אלי אגרוף כשאני לא מוכנה. אני סופגת אותו
בידי, מחזירה לו באותה מכה אבל הוא מתחמק. אני שוב בועטת, שוב פוגעת.
אנחנו ממשיכים, ליאו צועק עצות מהצד וצוחק. עד
שאנדרו כבר ממש לא יכול יותר ואני רק התחממתי.
"עכשיו תורי, אני משער" אומר ליאו
"מה עם נשיקה למזל?"
"בסדר" אני אומרת ומתקרבת אליו, ממש
קרוב, ואז דורכת על כף רגלו ברשעות. "בוא נתחיל כבר, נשיקות אחר כך."
"את רעה"
"הכי רעה" אני עונה "בגלל זה אתה
אוהב אותי"
הוא מושך בכתפיו "מה שנכון- נכון"
עם ליאו זה אותו הדבר, עד ששנינו עייפים.
"כמה פלסטרים?" שואל רוב מפתח הדלת
כשאנחנו יושבים ומתנשפים.
"אין חתכים" אני אומרת, בודקת את כל
המקומות הכואבים "אבל קרח יהיה נהדר" אני מחייכת למראה הזרוע הנפוחה
מעט.
"מצטער, אין קרח עכשיו. מחר תלכי לטיפול.
בצהריים אנחנו כבר שם"
"אני צריך פלסטר, ג'ו נשכה אותי" אומר
ליאו ובודק את פרק ידו.
"כבר אמרתי לך, זה היה בטעות! היד שלך הייתה
ליד הפה שלי..."
"היא נשכה אותי" חוזר ליאו בחיוך על
דבריו ואז משתיק אותי בנשיקה.
"אני לא צריך כלום" אנדרו תוקע בנו
מבט משועשע "אני חסין"
אני חובטת בידו באגרופי.
"אווץ'"
"אווץ'"
"הכי חסין" אני אומרת.
"טוב, אני הולך להתקלח" אומר ליאו
וקם. אני נמשכת אחריו ואומרת "נשים קודם?"
הוא מדגדג אותי בבטן ואני מתקפלת בצחוק "לא
הפעם" הוא אומר.
"הראשון זוכה?"
"הראשון זוכה"
"היכון, הכן, צא!"
אנחנו מתחרים עד למקלחת המאולתרת שלנו ורואים את
הדלת סגורה.
"אנדרו" אנחנו אומרים יחד והולכים
לחדר שלו עד שהוא יסיים להתקלח.
"אני אחריו" אני אומרת.
"אנחנו עוד נראה" ליאו אומר, מושך
אותי אליו ומנשק אותי.
"מזל שמחר יש לנו מקלחות נורמאליות"
אני אומרת.
"פרטיות. עם מים רותחים" הוא אומר.
"ומרכך שיער, אתה ראית את השיער שלי?"
"הוא תמיד יפה"
"אז עכשיו הוא לא. תראה אותו"
"היי, זאת בעיה שלך ששכחת לארוז את המרכך
הזה שלך"
אני חובטת בו עם כרית והוא חובט בי בחזרה וזה
הופך להיות קרב כריות פראי עד שהוא מצליח להצמיד אותי עם הידיים למזרון.
"אני אוהבת אותך"
"גם אני אותך"
"כמה פעמים שמעתי אתכם אומרים את זה?"
אנדרו נכנס לחדר וזורק את עצמו על המיטה שלו.
"עצוב שאין לך מישהי?" ליאו קם ממני
ומתיישב לידי. גם אני מתיישבת.
"תהיה לי" הוא אומר.
"כמה פעמים שמענו אותך אומר את זה?"
אני אומרת.
"מצחיק" הוא אומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה