סוכנות הזמן- פרק חמישי

חברה שלי ממש התלהבה. ושלחתי לה את כל הפרקים שכתבתי (היא מקדימה אתכם בשניים- שלושה פרקים) (אבל אני מקדימה אותה בפרק- חצי פרק).
(פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי,פרק רביעי)

פרק 5:

"אל תדאגי, ג'ו שלי. נסיכה שלי" ליאו מנשק אותי בראש ומחייך "עדיין נספיק לצאת מפה מחר".

"אני לא דואגת, אני סומכת עליך" אני נצמדת אליו. "אם רק הייתי יכולה לבעוט בו בעצמי."

"אני אתן לך את המכה הסופית"

"מבטיח?"

"מבטיח"

אני מחייכת "אז בסדר."

אנחנו לא מספיקים יותר מזה, בגלל שהאדון הצעיר והממש ממש מעצבן מגיע. הוא משליך כפפה לרגליו של אנדרו.

"אמממ... זה הוא" אנדרו בועט את הכפפה אל ליאו, שמרים אותה בקצות אצבעותיו.

"זה מסריח בדיוק כמו כל דבר אחר בעיר הזאת" הוא מחייך אלי ומרחיק את הכפפה מפניו, כאילו נגעל ממנה.

"סליחה?" אומר האדון.

"סלחתי" אומר ליאו בחיוך ואז מוחק אותו מפניו באחת "אבל רגע, לא סלחתי. אתה ניסית להתחתן עם ארוסתי!" הוא זורק את הכפפה בכעס ועוזב את ידי כדי להתקדם אל האדון מולו. הוא ללא ספק נראה מפחיד.

"אתה מקבל את האתגר?"

"אני אף פעם לא מסרב לבעיטה טובה בישבן של איזה אציל"

"ג'ורג'יה, אהובתי. אני לא רוצה לפגוע בפשוט עם מסכן שכזה. אולי פשוט תסכימי ללכת איתי ואני אחוס על חיי מנקה הצואה הזה"

"אל תשכח שמנקה הצואה הזה פה בעצם מנקה אחריך" אני אומרת.

"טוב!" אומר לי אנדרו ונותן לי כיף.

"תמיד" אני עונה לו.

"האורח בוחר את כלי הלחימה" אומר הנרי.

"מה את אומרת, ג'ורג'יה?" ליאו נפנה אלי "מה כדאי לי לבחור?"

"הא! מה כבר נערה כמוה יודעת על כלי לחימה?" אומר הנרי.

"חרב" אני אומרת והולכת את המרחק הקצר אל הנרי ושולפת את חרבו מנדנה. אני מצמידה אותה לגרונו עוד לפני שהוא מספיק לחשוב על מה שקורה "הנערה הזאת יודעת יותר טוב ממה שאתה תדע אי פעם" אני לוחשת לו באוזן.

"ג'ו, הוא מספיק מפוחד" אני שומעת את אנדרו משועשע מאחורי.

"רק מכה קטנטנה, אני אשאיר לכם מספיק בשר לקצוץ." אני אומרת וממש שומעת את הברכיים של האדון משקשקות.

"לא חייבים להילחם..." הוא אומר בשקט, מגמגם.

"אבל ליאו הבטיח לי לעשות קצת בעצמי"

"לי אין בעיה" אומר ליאו ומתקרב מאחורי.

אני מחזירה בסיבוב מרשים את החרב לנדן ומתקרבת אליו עוד צעד. "אני מצטערת שהבהלתי אותך" אני אומרת במתיקות ואז פוגעת עם ברכי במקום הרגיש שלו. הוא מתקפל. "ביי" אני ממשיכה במתיקות. אנדרו מתקרב ומכניס לו גלולה כסופה לפה. הנרי מאבד הכרה.

"בואו הביתה" אני שומעת את רוב ואת החיוך שלו.

"ראית? לא הרגנו אותו" אומר ליאו ומצמיד אותי אליו, נושק לי במצח.

"כן, ראיתי. ג'ו, את תישארי ותדאגי שהנסיכה תהיה יפה. הוא לא יזכור אותך אבל עדיין עדיף שתשמרי מרחק"

"אוקיי" אני נאנחת.

"אני אראה אותך אחר כך?" ליאו שואל אותי.

"אם אני לא אמות קודם" אני מחייכת אליו ומנשקת אותו.

"אף אחד לא ייקח אותך ממני שוב" הוא לוחש לי.

אני מנשקת אותו שוב והולכת משם.

"אל תשכחי לתת גלולה גם לנסיכה!" אנדרו צועק אחרי.

"בסדר!"

אני מגיעה לחדר של הנסיכה.

"יבוא"

"ערב טוב, הוד מעלתך" אני מחייכת אליה וקדה.

"שלום, ג'ורג'יה."

"את צריכה עזרה?"

"תודה לך. כבר הייתה פה משרתת, היא מילאה לי אמבט. אלך לרחוץ בו, בינתיים בחרי לי שמלה."

"כן, הוד מעלתך" היא נכנסת לחדר ליד ואני פונה לארון שלה, היא בטח כבר הספיקה להורות למשרתת אחרת לסדר את מטענה בארון.
הרבה יותר נחמד לבחור בגדם לנסיכה מאשר לאדון. אני ממששת את הבדים, מסתכלת על הצורה ובוחרת שמלה ורודה בהירה. כשהיא יוצאת מהאמבטיה ומתלבשת אני מסדרת לה את השיער. כל כך חלק ושחור.

"יש לך מזל כל כך גדול שיש לך שיער חלק." אני אומרת לה.

"באמת?" היא מסתכלת במראה "מעולם לא חשבתי עליו כך, פשוט נתתי למשרתת לסדר אותו בלי צורך לראות איך הוא"

"הוא יפיפה" אני אומרת לה ומצמידה סיכות כדי להעמיד אותו במקומו, פקעת בצורת פרח, וחצי מהשיער נשאר פזור על גבה. "חכי פה לרגע" אני יוצאת וקוטפת ורד ורוד מהגן, חוזרת ומכניסה אותו בין כפלי שיערה, במרכז הפקעת.

היא מסתכלת במראה כלא מאמינה. "אני נראית... נפלא! תודה לך, ג'ורג'יה! עכשיו עינו של הנרי לא תזוז ממני אפילו לרגע!"

אני נזכרת בהנרי. עכשיו הוא לא זוכר אותי, הוא יתאהב בה באופן סופי. "אני שמחה שאת מרוצה, הוד מעלתך"

"אף פעם לא הייתה לי חברה כמוך, ג'ורג'יה." היא אומרת.

"גם לי לא הייתה" ובאמת לא הייתה לי. רוברט, אנדרו וליאו הם החברים הכי טובים שלי. אני מכירה בנות, אני דווקא פופולארית בסוכנות. אבל הבנות בסוכנות פשוט... לא מתאימות לי, אני מניחה. או שפשוט יותר קל לי להתחבר עם בנים.

השעון מצלצל שמונה.

"תבואי איתי?" הנסיכה שואלת.

"איני יכולה, אני ממהרת הביתה."

"טוב. אפגוש אותך מחר..." היא מחייכת.

"כן, אפגוש אותך מחר." אני אומרת והיא מתחילה לקום. "אוה, כמעט שכחתי משהו" אני אומרת "שבי לרגע אחד". היא מתיישבת ואני מוציאה את הגלולה הכסופה משרוולי, פותחת אותה ומפזרת את תכולתה על אף הנסיכה. היא מאבדת הכרה מיד. הגלולה עובדת גם דרך הנשימה.

"במקום אחר, בזמן אחר" אני אומרת בשקט, מרחיקה את המיקרופון מפי "היינו יכולות להיות חברות". אני יוצאת לאט דרך הדלת.

אהבתם? פרק שישי